המסע שלי לוילנה!

לפני מספר חודשים פנה אליי שגריר ישראל בליטא, מר אמיר מימון וסיפר לי על אירוע הרקדה של ריקודי עם ישראלים אשר בכוונת השגרירות לקיים בכיכר העיר בוילנה.

השגריר הציע לי להרקיד באירוע.

כמובן שנעניתי להצעה.

כשהתחלתי לספר לחברים שאני מתכננת לטוס ולהרקיד בליטא כמובן שחלק פרגנו, חלק הרימו גבה ״מה להרקדה ישראלית ולליטאים?״, חלק שאלו שאלות רבות וחלק סיפרו לי שההורים/סבים/קרובי מש

פחה שלהם הגיעו משם. כך התחלתי ללמוד על ליטא, על ההווה וגם על העבר. העבר הלא פשוט בייחוד ליהודים בתקופת מלחמת העולם השניה.

טסתי עם התרגשות גדולה מהולה בחששות ותהיות.

בשגרירות קיבלו אותי מעבר למצופה, הכרתי אנשים חדורי מטרה ומוטיבציה. צוות איכותי, מקצועי, אדיב ויותר מהכל ערכי ומסורתי.

בערב רקדנו בכיכר העיר. אותה כיכר העיר בוילנה שבליטא. הקהילה היהודית שבאה במיוחד, עוברי אורח, ליטאים ותיירים, יהודים ולא יהודים נתנו ידיים חייכו צחקו קפצו לצלילי השירים המסורתיים שלנו: לא אהבתי די, ניגון עתיק, הורה חדרה, בים בם בום, נולדתי לשלום, תפילה ועוד.

למחרת מפאת מזג האוויר הגשום, נאלצנו לקיים את ההרקדה בתוך אולם נשפים בבית העירייה. הרוב הגיעו שוב והצטרפו עוד רבים. הפתענו את הרוקדים כאשר גיא מהשגרירות ניגן על הפסתר את השיר ״לא אהבתי די״ ואנחנו רקדנו ושרנו, בהמשך מזג האוויר התבהר (ובתיקתוק ישראלי אופייני תוך 3 דקות כל הציוד הועבר החוצה) ויצאנו שוב לכיכר לרקוד. בשלב זה הצטרפו עוד ועוד אנשים. אפשר היה להרגיש את ההתרגשות וההנאה במחיאות הכפיים בין הריקודים, בצחקוקים ובחיוכים.

סיימנו בריקוד ״מתנות קטנות״ אשר גרם להתרגשות גדולה בקרב הישראלים, ותיירים שניגשו לברר על שיר.

חוויה שהרוקדים שבאו במיוחד ואלה שנקלעו למקום לעולם לא ישכחו :)

מבחינתי ניצחנו.

מבחינתי זו השליחות שלי.