איך הכל התחיל.....
ריקודי עם הם חלק בלתי נפרד מחיי החל מגיל צעיר מאוד.
אני זוכרת את התקופה בה הייתי תלמידה בבית הספר היסודי, באותה תקופה היו לי קשיים בלימודים שאף אחד לא הצליח להסביר ממה נבעו, בשלב מסוים התחילו ריקודים בבית הספר מהר מאוד גיליתי את תשוקתי לריקודים והוספתי שעות מחול הן בחוגי ריקוד והן בריקודי עם וחד משמעית מצב הלימודי שלי התהפך. הצלחתי להבין יותר, להתרכז והביטחון העצמי שלי השתפר. כמובן שהישגי הלימודיים השתפרו גם הם.
אני סמוכה ובטוחה שהריקודים היו בין הגורמים שעזרו לי להיות מפוקסת ומרוכזת.
גם בגיל ההתבגרות המשכתי לרקוד באופן עצמאי ובנוסף בלהקת הורה רעים. אף פעם לא אשכח את היום שבו התקבלתי ללהקה, זה היה יום מרגש ויחד עם זאת נתן לי הרגשת גאווה.
הרגשתי באותה התקופה שהיעד שלי הוא לעבוד עם ילדים.
בצבא שירתתי בחיל האוויר בתפקיד מפעילת מחשב. בעקבות התפקיד בצבא התחלתי בלימודי תואר ראשון בניהול ומדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה.
במקביל ללימודיי ובטרם הגעתי לגיל 20 התחלתי לעבוד באוניברסיטה הפתוחה במחלקת מערכות מידע. סיימתי את התואר ובמשך השנים התקדמתי בתפקידים והיום אני משמשת כראש תחום מערכות דיקנט הלימודים ומנש"ה .
בדיעבד, אני בטוחה שבזכות הריקודים, מסע הלימודים לאורך חיי כבר לא היה יותר מאיים ומפחיד. מתלמידה מבולבלת הפכתי לתלמידה/סטודנטית חרוצה ושקדנית.
הצורך לעבוד עם ילדים לא חלף ולאורך השנים המשכתי בתהליך הלימודי ולמדתי קורסים שונים כמו פעילויות בתנועה לגיל הרך, מדיטציה ודמיון מודרך ואפילו התחלתי ללמוד לתעודת הוראה.
לאורך כל השנים המשכתי בתחביבי ורקדתי בצורות שונות ובמקומות שונים כולל בלהקת תות שדה- רמת השרון.
בשנים האחקונות הבנתי כי קיימת בעיה בתחום שאני כל כך אוהבת. קיימת בעיה אשר אם לא ניתן עליה את הדעת בהווה התחום ידעך בעתיד עד שלבסוף ייעלם. הגעתי לתובנות כי הדרך לשנות ולהחזיר את ההילה לריקודי העם ואת ריקודי העם למרכז התודעה הציבורית ולשלב את התחום בתוכניות הלימודים, הנה באמצעות שילוב הילדים והנוער.
כאן מתחיל השינוי.
